<h1>תניא רבתי סימן ס"ד</h1>
<h2>דף טו.</h2>
אבל חייב לקרוע בגדיו שנאמר בבני אהרן (ויקרא י') ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו. מכלל דכולי עלמא מחייבי. תניא מי שהיה לו חולה בתוך ביתו ונתעלף החולה וכמדומה לו שמת, וקרע. ואחר כך מת, לא יצא ידי חובתו מן הקריעה. וצריך לקרוע פעם שניה. ואם שהה החולה למות יותר מכדי שאילת תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי. צריך לקרוע פעם שניה. אבל מת בתוך כדי שאילת תלמיד שלום לרב אינו צריך לקרוע פעם שניה.
<h2>דף כ:</h2>
וצריך לקרוע מעומד דכתיב (איוב א') ויקם איוב ויקרע את מעילו. ואם קרע מיושב לא יצא.
<h2>דף כב:</h2>
על כל המתים כולם קורע בכלי דהיינו בסכין וכיוצא בו כדי שלא יקלקל בגדיו מכל וכל. ועל אביו ועל אמו קורע ביד דוקא. ותלך הקריעה כמו שתלך משום כבוד אביו ואמו. ונראה שגם על תלמיד חכם שמת אין לקרוע עליו בכלי כי אם ביד. דאמרינן חכם שמת הכל כקרוביו לחלוץ ולקרוע. על כל המתים כולם קורע מבפנים דהיינו תחת המקטורן (מין מלבוש). ויש אומרים בחדר. על אביו ועל אמו קורע מבחוץ. אמר רב חסדא וכן לנשיא. על כל המתים כולן קורע טפח. דפחות מטפח אינה נקראת קריעה. דכתיב (שמואל ב' א') ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואין אחיזה פחותה מטפח. ועל אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו. ירושלמי, [מו"ק פ"ג ה"ח] רבי שמואל בר אבדימי בר' תנחום מפני שבטלה ממנו מצות כבד. על כל המתים כולם רצה מבדיל קמי שפה שלו. רצה אינו מבדיל אלא קורע למטה של קמי שפה. ועל אביו ועל אמו מבדיל. כדי שיהא הקרע נראה לכל. על כל המתים כולם אפילו לבוש עשרה בגדים אינו קורע אלא העליון. ועל אביו ועל אמו קורע את כולן. ואם יש לו בגד בראשו. אינו צריך לקורעו. ואחד האיש ואחד האשה חייבין לקרוע כל בגדיהם על אביו ועל אמו.
<h2>דף כד.</h2>
תניא כל שבעה קרעו לפניו, ואם בא להחליף בגדיו הקרועים לבגדים אחרים מחליף. וקורע הבגדים שהחליף. ודוקא על אביו ועל אמו. אבל על שאר המתים מחליף ואין צריך לקרוע. שכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע. ועל חכם שמת יום שמועה כיום חימום וחייב לקרוע. והקורע על מתו בשבת אף על פי שחילל שבת יצא ידי קריעה ואין צריך לחזור ולקרוע קרע אחר. והקובר את מתו בחולו של מועד צריך לקרוע בחולו של מועד. כך פסק בעל הלכות גדולות. וכן מצאתי בשם הר' אליעזר בר' יואל הלוי ז"ל. והכי איתא בספר השכם. אבל בשם הר' שמחה מאישפירא ז"ל מצאתי שנפטרה אשתו בחולו של מועד של פסח. וקרע במוצאי יו"ט האחרון.
<h2>דף כד:</h2>
אין קורעין ואין חולצין אלא קרוביו של מת דהיינו קרובים הראויים להתאבל עליו. והוא שאין המת תלמיד חכם או אדם כשר. או שלא עמד עליו בעת יציאת נשמה. אבל אם עמד עליו בעת יציאת נשמה חייב לקרוע ואפילו אינו קרובו ואינו תלמיד חכם. למה הדבר דומה לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע עליו. לפי שאין אדם בישראל שאין בידו מצות. וי"מ שהתורה קרויה נר דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה וגו'. והנשמה קרויה נר דכתיב (שם כ') נר ה' נשמת אדם.
<h2>דף כה.</h2>
ירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ז] הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ספר תורה שנשרף. א"ר אבהו יבוא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום. ר' יונה הוה בצור שמע דדמך בריה דר' אבהו. ואע"ג דאכל גובנא (גבינה) ושתה מיא אסקיה בצום כל ההוא יומא. כתב החבר ר' צדקיה בר' אברהם הרופא ז"ל. נראה להוכיח מכאן שיום שנפטר בו תלמיד חכם ראוי להתענות כל אותו היום.
<h2>דף כו:</h2>
תניא רבי יוסי אומר תחילת קריעה טפח. ותוספת כל שהוא. כלומר אם קרע על מת טפח והוצרך עוד לקרוע על מת אחר. אינו צריך לקרוע טפח כמו על מת הראשון אלא מוסיף על הקרע הראשון כל שהוא ודי לו.
תניא אמרו לו מת אביו וקרע. ואחר כך נמצא מת בנו, לא יצא ידי קריעה. אם היה לאחר שאילת תלמיד לרב. אבל בתוך כדי שאילת תלמיד לרב יצא. אמרו לו מת אביו. מתה אמו. מת אחיו. מתה אחותו. על כל שאר המתים קורע קרע אחד. ועל אביו ועל אמו קורע קרע אחד. לפי שבקריעת אביו ואמו אין להוסיף ולקרוע קרע אחר שהרי צריך לקרוע עד שיגלה את לבו. והקורע מלמטה דהיינו בשולי הבגד או מצדי הבגד לא יצא ידי קריעה. ואם כל שבעת ימי אבילות הוצרך לקרוע על מתים אחרים אינו קורע במקום הקריעה הראשונה אלא קורע קרע אחר בפני עצמו. לאחר שבעה אינו צריך לקרוע קרע אחר אלא מוסיף על הקריעה הראשונה.
תנו רבנן חולה שמת לו מת. אין מודיעין לו שמא תטרף דעתו. ואין מקרעין לו. ומשתיקין הנשים מפניו. ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש. כלומר אם מת לו מת קורעין לו בגדיו, לא מפני שחייב בקריעה אלא כדי שיבכו הרואים כשיראו שהקטן קורע. וקורע על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו. תנו רבנן היוצא בבגד קרוע לפני המתים הרי זה גוזל את החיים ואת המתים. ואם הלך לבקר את החולה ואומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבי שהוא חולה או קרובי, והלך ומצאו שמת או שמת בעודו שם, קורעו ומאחו, ולכשיחזירנו לו נותן לו מה שפיחת החלוק בעבור הקריעה. ואם לא הודיעו שהולך לבקר חולה הרי זה לא יגע בו.
